זהו תחום בכירורגיה הכללית, העוסק במחלות ובעיות של הרקטום ופי הטבעת.
הטיפול בבעיות אלו דורש אבחון מדויק, המושג על ידי בדיקת ההיסטוריה הרפואית, בחינת התסמינים (דמום, כאבים, חוסר התרוקנות ועוד), ובדיקה גופנית. הבדיקה הגופנית כוללת הסתכלות ישירה, וכן בדיקה בעזרת מכשור. הבדיקה איננה כואבת, ואינה דורשת הכנה מוקדמת.
לאחר האבחנה ניתן לשקול את הטיפול הטוב ביותר, כאשר ברוב רובם של המקרים הטיפול אינו דורש ניתוח אלא בעיקר שנוי בהרגלי תזונה, משחות או פעולות מקומיות.
הטיפול הניתוחי נעשהרקכאשר אין הטבה בטיפול השמרני.
יש לזכור כי דמם דרך פי הטבעת, כאב, או כל אי נוחות אחרת, אינה בהכרח מחלת טחורים או סדק, ויש להיבדק בהקדם ולשלול המצאות נגע שפיר או ממאיר.
טחורים(Hemorrhoids):
טחורים הם כריות הבנויות מכלי דם ורידיים ועורקיים, המרפדים את פנים פי הטבעת. זהו איבר חשוב אשר תפקידו לסייע באיטום פי הטבעת.
טחורים מתחלקים לפנימיים וחיצוניים, כאשר הטחורים החיצוניים הם בליטות של עור פי הטבעת עצמו, והפנימיים נמצאים בתוך החלחולת, הרקטום.
טחורים פנימיים:כאשר הטחורים מתנפחים וגדלים הרי הם יכולים לצנוח אל מעבר לפתח פי הטבעת, לדמם ולעיתים רחוקות לכאוב, אך בהחלט לגרום לאי נוחות.- במצבים אלו יש לטפל.
טחורים חיצוניים: בעיקר בעיה אסתטית, אך לעיתים יכולים לכאוב בשל היווצרות קריש דם בתוכם.
הסיבות להיווצרות טחורים:
תופעה נפוצה המתחילה בגילאי העשרים ומגיעה לשכיחות של כ- 50% בקרב האוכלוסייה המבוגרת. הסיבה העיקרית להיווצרותם היא הרגלי יציאה לא תקינים במשך זמן ארוך, כמו עצירות או שלשולים, וכן מצבים של עלייה בלחץ התוך בטני כמו בזמן הריון (זמני וחולף בדרך כלל), ישיבה ממושכת ועוד.
הטיפול בטחורים:
נעשה בעיקר לטחורים פנימיים שצנחו או מדממים.
- טיפול שמרני:הימנעות מעצירותבאמצעות שתיית נוזלים מרובה, תזונה עשירה בסיבים תזונתיים, כמו סוביןופסיליום, כמו בליעת חומרים המרככים את הצואה בשילוב משחות ונרות.
- קשירת טחורים: זוהי פעולה מרפאתית קלה, בה נקשר כל טחור בעזרת גומייה מיוחדת, ובעקבותיה הטחור המטופל נהרס. בדרך כלל יש לבצע סבב של 3 קשירות בכדי להרוס את שלוש קבוצות הטחורים הקיימות באופן טבעי בחלחולת. קשירת הטחורים היא חלק מהטיפול הכולל שנדרש לריפוי, ויש להמשיך בתהליך מניעה של חזרת הטחורים.
- ניתוח לכריתת טחורים: ישנם מספר טכניקות שבמהותן כריתה שלמה של קבוצות הטחורים הגורמות לדמם או צניחה. ניתוחים אלו מוצעים בדרך כלל כאשר הטחורים הם מאוד צנוחים ואינם מגיבים לטיפול שמרני. הניתוח נעשה בהרדמה כללית במגוון שיטות המותאמות למטופל. גם לאחר הניתוח יש להמשיך בטיפול המונע היווצרות טחורים חדשים.
פיסורה, סדק:
סדק או קרע בעור פי הטבעת הנגרם בדרך כלל בשל יציאה קשה או בשל כווץ פי הטבעת בזמן לחיצה ליציאה.
הסדק גורם לכאב עז ובלתי נסבל בפי הטבעת ובאגן מיד אחרי כל יציאה ונמשך לעיתים שעות רבות לאחריה. הכאב הוא תוצאה של כווץ כל שרירי הסוגר שאינו פוסק זמן ממושך כתגובה ליציאה ובעצם לפציעה החוזרת.
טיפול בסדק:
- טיפול שמרני: כאשר הטיפול נעשה כהלכתו, הריפוי מגיע לכדי 80-90% הצלחה. יש להתחיל במרככי יציאה, ומשחה מיוחדת להרפיית הסוגר הניתנת במרשם רופא (משחת ניפדיפין או ניטרוגליצרין). יש להיעזר בנוגדי כאבים. כבר בשבועיים הראשונים ישנה הקלה בכאב, אך יש להמשיך בטיפול עד תומו (לפחות 6 שבועות).
- ניתוח: מדובר בניתוח הנעשה בהרדמה כללית ומטרתו הרפיית הסוגר של פי הטבעת על ידי חיתוכו. חיתוך הסוגר גורם להקלה מהירה של הכאב, אך איננו מונע או מחליף את הצורך במרככי צואה ושנוי הרגלי יציאה. הניתוח נשמר רק למקרים של פיסורה שלא הגיבה לטיפול שמרני מלא.
- הזרקת בוטוקס®: בטיפול זה מוזרק טוקסין הבוטולינום לסוגר במספר נקודות. הבוטוקס® גורם להרפיית הסוגר למשך מספר חודשים, וכך בעצם להפסקת כיווצו והאצה של הריפוי באמצעים השמרניים. הזרקה זו נשמרת למצבים בו מבקשים להימנע מניתוח לאחר טיפול שמרני קונבנציונלי.
פרוקטולוגיה- https://he.wikipedia.org/wiki/